הסיפור שלנו

פעם, החושך היה חבר שלי.

הייתי נוהג שעות אל תוך הלילה. הכבישים של לוס אנג'לס. המדבריות של נבאדה. רק אני, הכביש, ושמיים מלאים כוכבים.

ואז, בגיל שלושים ושמונה, זה התחיל. רטיניטיס פיגמנטוזה. שתי מילים שלא ידעתי איך מבטאים, ולמדתי לחיות איתן.

הלילה, שהיה שלי, הפך לקיר שחור. והעולם התחיל להיסגר עליי. מהצדדים. לאט. כמו צינור.

עד שיום אחד עמדתי בפתח של מסעדה, באמצע היום, ולא הצלחתי להיכנס לבד. בגלל תאורה עמומה.

באותו רגע יכולתי לוותר. אבל אני לא בנוי ככה. אני יזם. כשאין פתרון, בונים אחד.

וההוכחה הגיעה מהאדם הקרוב לי בעולם. אחותי, שמתמודדת עם המחלה בצורה קשה עוד יותר משלי, הרכיבה את מה שבניתי. היא שתקה רגע ארוך. ואז חייכה חיוך שלא ראיתי שנים.

זה הרגע שבו eyesee נולדה.

ואז התחילה העבודה האמיתית. חודשים של לילות לבנים. צוות מהנדסים מהשורה הראשונה. אלפי ניסויים. בבית ובחוץ. ביום ובלילה. בעיר ובטבע. נפלנו, קמנו, שיפרנו. שוב, ושוב, ושוב. עד שזה עבד.

אני גאה להציג: eyesee.

להתחיל לראות מחדש.

לראות שוב את האנשים שאתם אוהבים, פינות בבית ששכחתם איך נראות, ולחזור לחוות רגעים קטנים שמזמן כבר שכחתם שאפשר.